מה קרה כאן
חוקרים מאוניברסיטת ארקנזס פיתחו שיטה להדפיס בלוקים קטנים בסגנון לגו, והחומר היחיד בשיטה הוא אבק ירח. הרעיון נולד מהצורך לבנות מבנים יחסית קבועים על הירח, במקרה שאסטרונאוטים ישהו שם זמן רב.
המשקל הוא אחת הבעיות המרכזיות בכל טיסה לחלל. ככל שהמטען כבד יותר, צריך יותר דלק, ולכן שקי מלט וחומרי בנייה כבדים הם האחרון שרוצים לקחת איתם. לכן קבוצות מחקר שונות בוחנות דרכים לבנות מהרגוליט, כלומר מאדמת הירח המכסה את פני השטח שם.
הבעיה בשיטות רבות היא שהן עדיין דורשות חומר מחייב שצריך להביא מכדור הארץ. הצוות מארקנזס, בראשות פרופסור חבר להנדסת מכונות ואן שו, ניסה להסתפק ברגוליט בלבד.
איך מדפיסים בלי חומר קישור
הטכניקה שנבחרה נקראת היתוך מיטת אבקה בלייזר, שבאנגלית מכונה laser powder bed fusion. בשיטה כזו פורסת המכונה שכבה דקה של אבקה, לייזר מחמם רק את האזורים שצריכים להיבנות, וחלקיקי האבקה נדבקים זה לזה. אחר כך המיטה יורדת מעט, נוספת שכבה חדשה והתהליך חוזר על עצמו עד שהחפץ מוכן.
בדרך כלל משתמשים בשיטה הזו עם אבקת מתכת. במחקר הזה החוקרים החליפו אותה בחומר בשם Lunar Highlands Regolith Simulant, תחליף רגוליט מסחרי שמבוסס על דגימות שנאספו במשימות אפולו. מדובר בחומר שמדמה את הרכב אדמת הירח, ולא באבק ירח אמיתי.
לפי הדיווח, גם לייזר בעל הספק נמוך יחסית הספיק כדי להלחים את התחליף, והחוקרים הצליחו להדפיס בלוקים בגודל של סנטימטרים בודדים. הבלוקים מתחברים זה לזה כמו חלקי לגו ויכולים ליצור מבנים גדולים יותר. והכי חשוב, הם נוצרו בלי שנוסף אליהם חומר קישור כלשהו.
למה חשוב שאין חומר קישור
בבנייה רגילה חומר קישור הוא הדבק שמחזיק את החלקיקים יחד. בטון מחזיק את החצץ והחול בזכות המלט, ובשיטות אחרות על הירח נדרש חומר כזה שיגיע מכדור הארץ. לכן ההצלחה לקשור את הרגוליט לעצמו היא הנקודה המרכזית במחקר.
קול מקאלום, המחבר הראשי של המאמר, תיאר את העיקרון במשפט פשוט. לדבריו אין שום דבר אחר שהחומר נדבק אליו, והגרגרים של אבק הרגוליט נדבקים אל עצמם. זה בדיוק מה שמאפשר לחסוך את המשקל של חומר הקישור בטיסה.
מבחינה הנדסית זו שיטה שמנצלת את המשאב שנמצא כבר במקום. במקום להביא חומרים לכל יחידת בנייה, הטכנולוגיה מבקשת להפוך את אדמת היעד לחומר הבנייה עצמו. הרעיון הזה רלוונטי גם למחשבה כללית על בנייה במקומות שבהם הובלת חומרים יקרה מאוד.
החולשה הגדולה של הבלוקים
למרות ההצלחה, הבלוקים עדיין רחוקים מחומרי בנייה מוכרים. לפי המחקר, חוזק הדחיסה שלהם עומד על 3.4 מגה פסקל (MPa). חוזק דחיסה הוא המדד שמראה כמה לחץ חומר יכול לשאת לפני שהוא נשבר, ולכן זה המדד הראשון שמסתכלים עליו בחומר שמיועד לנשיאת משקל.
לשם השוואה, בטון למגורים מגיע בדרך כלל לכ־25 מגה פסקל. ההפרש הוא בערך פי שבעה, וזו פער גדול שאי אפשר להתעלם ממנו. הבלוקים הנוכחיים לא יעמדו בדרישות של מבנה נושא עומס כפי שהוא, והמחקר מודה בכך במפורש.
עם זאת, שו מאמין שאחרי מחקר נוסף הטכנולוגיה יכולה למצוא יישומים בעלי ערך בסביבה של חוסר כובד על הירח. המשמעות היא שהשיטה עשויה להתאים למטרות מסוימות ולא בהכרח למבנים גדולים מההתחלה.
מה הלאה ומה זה אומר לבנייה כאן
המאמר על המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת NPJ Advanced Manufacturing. מדובר בשלב מוקדם של פיתוח, וכל מסקנה על יישום מעשי צריכה לחכות למחקר המשך. עדיין לא ברור אם אפשר לשפר את חוזק הבלוקים מבלי לשנות את עקרון הפעולה שבלי חומר קישור.
לקורא שמשפץ בית בישראל אין כאן כלי שאפשר להשתמש בו מחר. עם זאת, הכתבה מזכירה עיקרון שמעניין גם את הענף: בנייה שמתחילה מהחומרים שכבר קיימים במקום, ושמנסה לצמצם הובלה. דרכי בנייה חדשות כאלה נבחנות בכל העולם, ובהן גם מפעלים ניידים שמייצרים רכיבים מוכנים מראש, כמו שמתואר במפעלים ניידים לבנייה מוכנה מראש והאם הם יכולים לשנות את התחום.
בשורה התחתונה, המחקר מראה שאפשר להדפיס בלוקים משתלבים מאבק דמוי ירח בלי להוסיף חומר קישור, אבל החוזק שלהם עדיין נמוך בהרבה מבטון. זו התקדמות מעניינת לבנייה במסגרת מחקר חלל, ולא פתרון מוכן לשום אתר בנייה.
שורה תחתונה
הדפסת בלוקים מאבק דמוי ירח בלי חומר קישור היא הוכחת היתכנות מעניינת, אבל החוזק שלהם עדיין רחוק מבטון רגיל. זה פיתוח מוקדם שמראה כיוון, לא חומר בנייה מוכן.
צילום: newatlas.com
כלים ומידע קשורים
תגובות
עדיין אין תגובות. מה דעתכם?