מה הטעות הנפוצה בנושא מלט לבנייה
יש הרבה בלבול סביב מלט לבנייה. חלק ממנו נובע מההילה שמקיפה עבודת בנייה מסורתית, והרעיון שכל בנאי מערבב לפי מתכון משלו. בפועל מדובר בתחום תעשייתי, שבו חומרים ושיטות נבחנים על ידי מהנדסים, אדריכלים וחוקרי בנייה, וממצאיהם נכנסים לתקנות הבנייה ולחוזי העבודה.
טעות נוספת היא לחשוב שמלט הוא מוצר אחד. המונח מלט מתייחס לקטגוריה של חומרים שמיוצרים מכמה חומרי גלם שונים, ומקובל לקבץ אותם לפי תכונות ביצוע. ההבדל בין סוגי המלט משפיע על החוזק, על הגמישות ועל מהירות הייבוש.
בכל הסוגים יש שני תפקידים בסיסיים. הם מחברים בין יחידות הבנייה, כמו לבנים ובלוקים, ולעתים גם מדביקים אותן לבסיס. בנוסף הם ממלאים את הרווחים שביניהן.
סיד, החומר העתיק ביותר שנשאר בשימוש
סיד הוא חומר שמתקבל משריפת גיר, כלומר אבן גיר, בטמפרטורה גבוהה. מי המציא אותו ומתי אין יודעים. השרידים של כבשן סיד במזרח עיראק של ימינו מתוארכים לפחות לשנת 2450 לפנה״ס. במשך עשרות דורות היה הסיד המלט המוביל לבניינים מאבן ומלבנים.
התהליך מתחיל בחימום גיר לכ-900 מעלות צלזיוס. החום מסלק את הפחמן הדו-חמצני שבאבן, ונשאר סידן חמצני הנקרא סיד חי. את הסיד החי משרים במים במשך שבועות, וכך מתקבל בוץ סיד. אפשר להשתמש גם בחומרים אחרים העשירים בפחמן דו-חמצני, כמו קונכיות צדפות.
תערובת של בוץ סיד ושלושה חלקי חול שימשה לבניית מבנים ביוון וברומא העתיקות, בחומת סין הגדולה ובכנסיות ובטירות של אירופה בימי הביניים. בצפון אמריקה שימש הסיד לבניית מבנים רבים, ובהם מונטיצ׳לו, ביתו של תומס ג׳פרסון. ג׳פרסון רכש חלקת קרקע בשטח של כ-16 דונם בסמוך לביתו בגלל משקעי הגיר שבה, כדי שיהיה לו מספיק מלט לבניית כחצי מיליון לבנים.
עד שנות ה-30 של המאה ה-20 נשלח הסיד בצורת סיד חי, שדומה לחצץ או לאבנים בגודל אגרוף, ולכן היה צריך להשרות אותו במים באתר. מאז נפוץ הסיד המכובה, שמגיע באבקה ונמכר בשקים. אין צורך להשרות אותו, והוא זהה מבחינה כימית לבוץ הסיד המסורתי.
מלט פורטלנד: המצאה אנגלית שהשתלטה על השוק
בשנת 1824 רשם הטיח האנגלי ג׳וזף אספדין פטנט על מלט שפיתח. הוא קרא לו מלט פורטלנד, כי צבעו לאחר ההתקשות הזכיר לו אבן בנייה נפוצה שנחצבה באי פורטלנד, מול חופי דורסט שבדרום אנגליה. מלט פורטלנד נוצר מטחינה וערבוב של גיר, חרסית וכמה מינרלים נוספים, ואחר כך שריפה בכבשן וטחינה לאבקה דקה עם מעט גבס, שמאט את זמן ההתקשות.
הייצור של מלט פורטלנד עבר שכלול במשך כמה עשורים, והפך לאירוע מכונן בהיסטוריה של הבנייה. הוא מרכיב עיקרי בבטון, שלפי משקל הוא חומר הבנייה הנפוץ ביותר בעולם, וגם רכיב חיוני ברוב מלטי הבנייה.
בארצות הברית השתמשו במלט פורטלנד בכמויות קטנות במשך כמעט 50 שנה אחרי הפטנט. עד 1871 לא יוצר בארצות הברית מלט כזה, והוא יובא מאירופה, ולכן היה נדיר ויקר. באותה שנה החלו לייצר אותו באזור לייהיי ולי שבפנסילבניה, ומאז הולך השימוש בו וגדל במהירות.
בהתחלה נתפס מלט פורטלנד כתוספת לתערובת סיד וחול, כי הוא האיץ את התקשות המלט והקצר את זמן הבנייה. במקביל הבינו המתכננים והבנאים שמלט שמכיל מלט פורטלנד חזק וקשיח הרבה יותר ממלט שמורכב מסיד בלבד. עד 1900 התקבלה בעבודות רבות של לבנים תערובת של חלק אחד מלט פורטלנד, חלק אחד בוץ סיד ושישה חלקי חול, והיחסים האלה נשארו בשימוש עד היום.
למה מערבבים סיד ומלט בתערובת אחת
השאלה המתבקשת היא למה לא להמשיך להשתמש בתערובת סיד וחול, אם היא עבדה יותר מ-4,000 שנה. ולמה לא להשתמש במלט פורטלנד וחול בלבד, אם הוא יוצר מלט חזק וקשיח הרבה יותר. התשובה היא שהשילוב של השניים יוצר חומר שעדיף על כל אחד מהם לבדו.
מלט סיד וחול רך וקל לעבודה. הוא שומר על המים שבתערובת למשך זמן רב, מה שמאריך את הזמן שבו אפשר להשתמש בו אחרי הערבוב ועוזר לו להתקשות כראוי. מנגד, חוזקו בדחיסה נמוך, והתקשותו איטית, ולכן קצב העבודה מוגבל.
מלט פורטלנד וחול נוקשה וקשה לעבודה. הוא מתייבש ומתקשה מהר, אבל לעתים קרובות מתייבש מהר מדי, ופוגע בהידבקות. הבעיה הגדולה ביותר היא שכשהוא מתייבש הוא נעשה קשיח מדי. לבנים מתרחבות ומתכווצות עם שינויי טמפרטורה, והנוקשות של מלט פורטלנד לא מאפשרת את התנועה הזו, ולכן לעתים הלבנים מתפוררות ומתסדקות.
שילוב מלט פורטלנד וסיד יוצר מלט שחזק יותר ממלט סיד וחול, וקל לעבודה יותר ממלט פורטלנד וחול. הסיד מרכך את התערובת, הופך אותה לדביקה יותר וקל למרוח אותה על הלבנים. שמירת המים שלו מפחיתה את הצורך לערבב מחדש. התוצאה היא קירות נראים טוב יותר, עם נוקשות מופחתת ועמידות טובה יותר למים.
מה חשוב לדעת בעבודה עם מלט
מלט פורטלנד מתחיל לאבד מתכונותיו בחום גבוה. לכן הוא לא מתאים לאזורים שבהם יש חום חזק, כמו סביב אח, ארובה, תנור או דוד. למטרות האלה משתמשים במלטים עמידים לאש, שאין בהם מלט פורטלנד. מלטים מבוססי אפוקסי, שאין בהם מלט פורטלנד, משמשים לעתים בעבודות ריצוף וחיפוי אריחים. חרסית, שהייתה במשך מאות שנים מלט לעניים, עדיין משמשת למבנים בסיסיים במדינות עניות.
כשמערבבים את התערובת של סיד ומלט, חשוב לזכור את זמן העבודה שלה. לאחר כשעתיים וחצי התערובת מאבדת את יכולת העבודה שלה, וכשההידרציה מואצת היא מתחילה לפגוע בשלמות המבנה, ולכן יש להשליך אותה. בטבלה הזו מרוכזים הנתונים המספריים העיקריים מהמקור.
טבלה זו מסכמת את המספרים שמשפיעים על הבחירה והשימוש בחומרים האלה.
| נושא | מספר | משמעות |
|---|---|---|
| טמפרטורת שריפת הגיר לייצור סיד | כ-900 מעלות צלזיוס | מתקבל סיד חי |
| טמפרטורה שמעליה מלט פורטלנד מתפרק | מעל כ-340 מעלות צלזיוס | לכן לא מתאים לאח ולארובה |
| זמן העבודה של תערובת סיד ומלט | כשעתיים וחצי | אחר כך יש להשליך את התערובת |
מה הלאה ומה לקחת מהכתבה
ההיסטוריה של המלט מראה שאין מתכון אחד נכון לכל עבודה. סיד נותן רכות ושמירה על מים, מלט פורטלנד נותן חוזק וקצב, והשילוב ביניהם נשאר שימושי כי הוא מאזן בין שני הצדדים. הבנה של ההרכב והמגבלות של כל חומר חשובה יותר מההחלטה על מותג מסוים.
המסקנה המעשית היא שבחירת המלט צריכה להתבסס על סוג היחידה שנבנית, על התנאים שבהם הקיר יעמוד, ועל השאלה אם יש חום גבוה או תנועה תרמית. בעבודות היסטוריות נשאר הסיד המכובה בשימוש, כי הוא מתאים לשימור מבנים ישנים.
שאלות ותשובות
האם אפשר להשתמש במלט פורטלנד סביב אח או ארובה
לא. מלט פורטלנד מתפרק בטמפרטורות מעל כ-340 מעלות צלזיוס, ולכן לאזורים חמים משתמשים במלטים עמידים לאש שאין בהם מלט פורטלנד.
האם צריך להשרות סיד מכובה לפני השימוש
לא. הסיד המכובה מגיע בצורת אבקה ואפשר להשתמש בו מיד אחרי הוספת המים, והוא זהה מבחינה כימית לבוץ סיד מסורתי.
שורה תחתונה
מלט טוב הוא עניין של איזון בין רכות, חוזק וזמן עבודה. תערובת סיד ומלט פורטלנד נשארת שימושית כי היא משלבת את היתרונות של שני החומרים, ולכן ההבנה של ההרכב והמגבלות שלהם חשובה לכל עבודת בנייה.
תמונת אילוסטרציה: Nikiko
כלים ומידע קשורים
תגובות
עדיין אין תגובות. מה דעתכם?