מה קורה לקיר אחרי הצביעה הראשונה
הקיר נצבע כל סוף שבוע, הגוון נכון והקצוות נקיים, וביום שני בבוקר השמש פוגעת בו מהצד ומגלה בליטות קטנות וסיבים בודדים שנלכדו מתחת לצבע. מי שחווה את זה יודע שקשה מאוד להפסיק לראות אותם.
הבעיה איננה בטכניקה של הצובע ואיננה בצבע עצמו. הגורם העיקרי הוא הגליל. גליל צבע חדש יוצא מהמפעל עם סיבים רופפים שדבקים לשכבת הסיבים שלו, והם נושרים על הקיר ברגע שהגליל נטען בצבע.
כשהצבע מתייבש, הסיבים האלה נשארים כנקודות ובליטות שתופסות אור. הם כבר נמצאים בתוך שכבת הצבע ולא על פני השטח, ולכן התיקון אחרי הביצוע מסובך ויקר יחסית.
למה ניסיון לתקן בזמן הצביעה מחמיר את המצב
אפשר לנסות לקלף את הסיבים מהצבע הרטוב, אבל השיטה הזאת בדרך כלל מזיקה. כל סיב שנמשך משאיר גומה קטנה בשכבה, ואז צריך לשייף את המקום ולהוסיף שכבת צבע נוספת.
לכן עדיף להסיר את הסיבים מהגליל עצמו לפני שהוא מגיע לקיר. כך הקיר נשאר נקי מההתחלה ואין צורך בשלב תיקון. במרבית המקרים מעבר אחד מספיק.
גלילים ממיקרופייבר וגלילים עבים שנועדו לקירות מרוקמים יכולים להחזיק סיבים רבים יותר. במקרה כזה כדאי לחזור על התהליך עם סרט טרי לפני שמתחילים לצבוע.
איך מכינים את הגליל עם סרט דביק
השיטה המקובלת היא לעטוף את הגליל בסרט רחב, כשהצד הדביק פונה החוצה. הסרט מתפתל סביב הגליל והסיבים נדבקים אליו. אחרי העטיפה מסירים את הסרט בתנועה חדה והגליל נקי יותר.
יש גם דרך מהירה שלא דורשת עטיפה. מושכים כמטר של סרט רחב, כ-60 ס״מ בערך, מחזיקים אותו כשהצד הדביק פונה החוצה, ומגלגלים את הגליל מעלה ומטה לאורכו כמה פעמים. אותה תנועה מוציאה שערות רופפות גם ממברשת זולה.
הסרט הדביק שימושי גם מעבר לצביעת קיר רגיל. לפי המקור, כמה סבבים של רצועות סרט שכובו זו על זו הפכו שתי שידות לילה משנות החמישים לדוגמת משבצות בצבעי קרם, חום חם ואפור. למי שמעוניין בעבודת צבע על רהיט בבית אפשר לקרוא גם על שידה מעושנת שנצבעה בוורוד בידי הילדה.
מתי הטריק לא עובד
הטריק עובד רק על גליל יבש, חדש ולא משומש. ברגע שהשכבה הספוגה בצבע, או אם הגליל כבר נעשה בו שימוש, הסרט לא מצליח להרים את הסיבים בצורה נקייה.
גם הקיר עצמו דורש הכנה. הסרט לא מתקן משטח מלוכלך או לא מוכן, ולכן כדאי לנקות ולהכין את המשטח לפני פתיחת הפחית. ההכנה משפיעה על התוצאה לא פחות מהכלי שבו משתמשים.
כשהסיבים כבר יבשו על הקיר
אם הסיבים כבר התייבשו על הקיר ומתוכננת שייפה להסרתם, כדאי קודם לבדוק את גיל הבית. לפי ה-EPA, הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, בית שנבנה לפני 1978 סביר יותר שיכלול צבע מבוסס עופרת, ועבודה שמפריעה לשטחים צבועים עלולה ליצור אבק עופרת.
אם צריך לשייף נקודה קטנה, ההמלצה היא להרטיב אותה קודם, לשייף כמה שפחות ולנקות היטב אחר כך. בבית ישן ובשטח גדול, ההמלצה היא להזמין איש מקצוע מוסמך לעבודה בטוחה מול עופרת.
ההבדל בין שייפה ביתית לשייפה מסוכנת נמצא בכמות האבק ובאופן הניקוי. לכן ההחלטה כדאי שתתבסס על גיל המבנה ועל היקף העבודה ולא רק על הנוחות.
מה הלאה ומה לוקחים מכאן
הרעיון המרכזי פשוט: את רוב הסיבים מסירים לפני שהם מגיעים לקיר, ולא אחרי. הסרט הדביק הוא פתרון קטן שמונע את רוב התיקונים שנדרשים לאחר מכן.
מי שמתכנן צביעה כדאי שיבדוק מראש את סוג הגליל ואת מצב הקיר. גליל לקירות מרוקמים דורש סבב נוסף, ובית ישן דורש זהירות נוספת. לשדרוג צבע רחב יותר אפשר לקרוא גם על צבע לרובה במקום שיפוץ ואיך שינוי קטן הפך חדר רחצה שכור.
שאלות ותשובות
האם אפשר להשתמש בסרט דביק על גליל שכבר נעשה בו שימוש
לא. הטריק עובד רק על גליל יבש, חדש ולא משומש, ואחרי שימוש הסרט לא מרים את הסיבים בצורה נקייה.
מה עושים אם הסיבים כבר התייבשו על הקיר
אם מתכננים שייפה, כדאי לבדוק קודם את גיל הבית. בית שנבנה לפני 1978 סביר יותר שיכלול צבע עם עופרת. בשטח קטן מרטיבים את הנקודה, משייפים כמה שפחות ומנקים היטב. בשטח גדול בבית ישן פונים לאיש מקצוע מוסמך לעבודה בטוחה מול עופרת.
האם מספיק לעטוף את הגליל פעם אחת
במרבית המקרים מעבר אחד מספיק. גלילים ממיקרופייבר או גלילים עבים לקירות מרוקמים יכולים להחזיק יותר סיבים, ולכן כדאי לחזור על התהליך עם סרט טרי.
שורה תחתונה
הסיבים נכנסים לקיר מהגליל ולא מהמברשת או מהצובע. סרט דביק על הגליל לפני הטבילה הראשונה תופס את רוב הסיבים, ואם הבית ישן יש לבדוק נוכחות עופרת לפני כל שייפה.
צילום: homedit.com
כלים ומידע קשורים
תגובות
עדיין אין תגובות. מה דעתכם?